המרשם לתרופה- אבל למי היא באמת מתאימה?💊

לפני מספר שבועות , בביקור בית במסגרת ליווי של אישה מקסימה בת 87, אלמנה, עצמאית ברוחה אבל שברירית בגופה, עדכנה אותי האישה על הביקור האחרון שלה אצל מומחה גסטרו, ועל הביקור חודש אחריו אצל נפרולוג.

היא הוציאה שקית ניילון ובה קופסה מלאה בטבליות, קפסולות וכמה דפים מקופלים. "תעשי לי סדר", היא ביקשה , "אני לא בטוחה מה עוד אני אמורה לקחת ומה כבר לא".

היו שם שמונה תרופות שונות, חלק מהן במינון כפול, שתיים מהן מאותה משפחה של חומרים פעילים. כולן נרשמו לה על ידי רופאים שונים – כל אחד מהתחום שלו, בלי שיחה משותפת, בלי תיאום.

התופעה הזו נקראת בשפה המקצועית , Polypharmacy

והיא כל כך שכיחה בגיל השלישי, עד שלפעמים שוכחים שהיא בעיה. התרופות אמורות לעזור, אבל כשהן מצטברות בלי בקרה – הן עלולות להזיק. לעיתים גורמות לבלבול, חולשה, נפילות, ירידה בזיכרון, עצירות, ערפול – ולפעמים פשוט מכבות את האדם..

אנחנו מדברים הרבה על רפואה מותאמת אישית, אבל בגיל המבוגר, דווקא אז – יש סכנה שדווקא בגלל הרצון לטפל בכל בעיה, נאבד את התמונה השלמה. כל מומחה רואה את התחום שלו, אבל האדם המבוגר הוא לא לב בנפרד, כליה בנפרד, ומעי בנפרד. הוא מכלול.

הרופאים עמוסים, הזמן קצר, ולעיתים אין מערכת אחת שבודקת את כל התרופות יחד. אבל אנחנו – הצוותים הסיעודיים, המלווים, הילדים, אפילו המטופלים עצמם – יכולים וצריכים לשאול:

- האם יש כאן תרופה שאפשר להפסיק?

- האם שתיים מהן עושות את אותה פעולה?

- האם התרופות האלה משפיעות אחת על השנייה?

הרבה מאוד סבל בגיל השלישי אינו "בלתי נמנע מהגיל", אלא תוצאה של טיפול לא מתואם. לפעמים, להפחית תרופה אחת – זה שווה ערך לטיפול הכי טוב שאפשר לתת.

לא למספרים, אלא לאדם שמולנו.