"משה הפסיק לענות לטלפון" - וזה היה הסימן הראשון

אביטל זרדז
31 ביולי
זמן קריאה 1 דקות

"משה הפסיק לענות לטלפון" – וזה היה הסימן הראשון

משה, בן 82, אלמן, גר לבדו במרכז הארץ. ילדיו גרים בחו"ל. הם שמו לב שמשה פחות זמין, פחות חד, אבל ייחסו את זה לעייפות או לבדידות.

כשהתחלתי ללוות את המשפחה, לבקשת הילדים והגעתי לביקור בית ראשון, הבנתי מיד: זה הרבה יותר מזה.

כשהתבוננתי בו, ראיתי סימנים ברורים – חזרתיות בדיבור, קושי בזמנים, חוסר התמצאות קל, אבל זו לא הייתה אלצהיימר "קלאסית".

באמצעות מעקב רפואי קבוע, הערכה קוגניטיבית עדינה, וליווי מקצועי גם מרחוק למשפחה, הבנתי שמדובר ככל הנראה בדמנציה.

לא משהו שניתן לעצור – אבל בהחלט אפשר להאט, לשפר ולתאם טיפול מותאם.

בזכות ביקורים סדירים, בניית שגרה תומכת, תיאום עם רופא המשפחה, דאגה לביקור בית של רופא פסיכוגריאטר, אבחון בזמן ומעקב אחר התרופות – הצלחנו לייצב את המצב ולתת לילדים של משה שקט נפשי גם מעבר לים.

המשכתי כמובן ללוות את אבא ולהגיע לביקורי בית והילדים זכו לאחות מוסמכת, שמכירה את אבא מקרוב, ויודעת לזהות גם את מה שקשה לראות דרך מסך.

חשוב לדעת, כי לא כל דמנציה היא אותו דבר:

אלצהיימר – מתחילה בזיכרון ונבנית לאט.

וסקולרית – פתאומית יותר, אחרי פגיעות מוחיות קטנות.

גופי לואי – הזיות, תנודות חדות, דמיון לפרקינסון.

פרונטו-טמפורלית – דווקא שינוי באישיות או בהתנהגות.

כאחות מוסמכת ומלווה אירועים רפואית מטעם השירות של מדיסינק אני לא רק נותנת מענה נקודתי – אלא רואה את התמונה השלמה

האדם, המשפחה, הקצב, ההקשר.

הערכה אחת בזמן הנכון – יכולה למנוע הידרדרות של חודשים

אם אתם דואגים להורה מרחוק – אל תחכו, לפעמים דווקא הדברים הקטנים הם אלה שמתריעים לפני הנפילה הגדולה.

כתבו לי בפרטי, ואשמח לעזור.